אודות משפחת קראוס
יום שני, 27 בדצמבר 2010
יום ראשון, 7 בנובמבר 2010
אודות משפחת קראוס
סבא רבא מאיר קראוס נולד ב09.09.1905 בעיירה גרודק ינגלובסקה עיירה טיפוסית למזרח אירופה אשר נמצאת בגליציה שבפולין.
שורשיה של משפחת קרוייז הינם בקיסרות האוסטרו הונגריה.
סבא מאיר נולד כבן זקונים של אריה וזהבה קרוייז. המשפחה היתה משפחה חרדית מאוד. האם זהבה קרוייז והאב הרב אריה קרוייז היו סוחרים בסידקית. למשפחה היה בית מסחר שיה בניהולו של אם המשפחה ואילו האב אריה בילה את רוב זמנו בבית המדרש.
המשפחה מנתה 8 נפשות כאשר סבא שלי היה הקטן מכולם.
בגיל 3 סבא מאיר הלך ללמוד בחדר אצל הרב ובגיל מאוחר יותר הוא בחר ללמוד במקביל גם בבית ספר פולני.
בגיל 16 סבא מאיר נדבק בחיידק הציונות ושימש כמורה לעברית ופעיל באגודות ציוניות.
סבא מאיר למד מקצוע של כריכת ספרים ובתור ראש הקבוצה להכשרה עלה לארץ ישראל ב1925.
לפני עלייתו לארץ ישראל סבא שלי השתתף בייסוד ועידה המייסדת של הפועל המזרחי והשתתף בקונגרס הציוני הכללי בלבוב.
סבא מאיר עלה לארץ ישראל ב1925 כפעיל המפד"ל ושאיפתו הגדולה מכולם היתה לבנות את ארץ ישראל כמדינה ליהודים וללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.
מסעו של סבא מאיר מגרודק ינגלובסקה לארץ ישראל התחיל ביציאה לוינה וברכבת מוינה דרך יגוסלביה לטרייסט שבצפון איטליה ומטרייסט באניה איטלקית לחיפה שבארץ ישראל.
סבא מאיר הגיע לנמל חיפה ומשם יצא לעבוד בייבוש ביצות ב"קברה" ליד חדרה. באותה תקופה הוא חלה במלריה והחלים. לאחר מכן סבא עבד ביקב בזכרון יעקב. סבא עזב את היקב והמשיך דרומה לכיוון תל אביב.בתל אביב סבא מאיר סלל את כביש אלנבי ועבד בעבודות בניין.
בשנת 1929 סבא מאיר החליט להוציא רישיון נהיגה ולנסות למצוא עבודה בהובלה בנמל יפו שהיה כולו בשליטה ערבית. הוא קנה מכונית משא והחל לעבוד בנמל יפו.
משנת 1929 ועד שנת 1933 לסבא מאיר היו 3 מכוניות ו שני שותפים. בשנת 1933 סבא מאיר הצטרף לקואופרטיב "החוף" בנמל יפו.
בגמר מלחמת העולם השניה, בשנת 1945, התאחדו כמה קואופרטיבים קטנים להובלה והקימו את "שלב". סבא שלי היה ממקימי "שלב" שמילא תפקידים בטחוניים חשובים ביותר כמו הובלת מטענים דרך מארבים ערביים ובהעברת אספקה בשיירות לירושלים הנצורה ולגוש עציון במלחמת העצמאות.
סבא מאיר היה למזכיר המוסך ואחר כך למנהל המסחרי ואף התמנה לנציג "שלב" בבית המשפט העליון.
בשנת 1935 סבא מאיר חזר לפולין במטרה לחפש כלה יהודיה. סבא נסע לפשמיש במטרה לפגוש את משפחתו. בתחנת הרכבת הוא ראה את האישה היפה ביותר שראה מימיו ובליבו רצה להכירה.
רצה הגורל והשנים הגיעו ואותו מקום, האהבה ניצתה מיד וללאחר חודש וחצי אסתר ריספלר נישאה למאיר קראוס. לאחר שלושה חודשים סבא החליט להביא את סבתא אסתר לארץ ישראל ומסלול נסיעתם היה מפולין ברכבת לרומניה ואז הם עלו על האוניה "פולניה" והגיעו דרך הים השחור לנמל יפו.
סבא שינה בארץ ישראל את שם משפחתו מקרוייז לסלסול ולבסוף ל – קראוס . בארץ ישראל סבא מאיר וסבתא אסתר התיישבו בתל אביב ושם נולדו שתי בנותיהן זהבה ואריאלה (סבתא שלי, אמא של אמא שלי שרון)
אסתר ריספלר היתה בתם של דבורה ויעקב ריספלר אשר נולדה וגדלה בעיר סאמבור שבפולין למשפחה עשירה ומתבוללת.סבתא למדה בבית ספר פולני וחייה היו חיים טובים במיוחד כי משפחת ריספלר היתה משפחה עשירה מאוד ולה רכוש רב של קרקעות, בתים ובית חרושת לקריסטל.
אסתר ריספלר היתה בתם של דבורה ויעקב ריספלר אשר נולדה וגדלה בעיר סאמבור שבפולין למשפחה עשירה ומתבוללת.סבתא למדה בבית ספר פולני וחייה היו חיים טובים במיוחד כי משפחת ריספלר היתה משפחה עשירה מאוד ולה רכוש רב של קרקעות, בתים ובית חרושת לקריסטל.
סבתא אסתר, אשר הורגלה לחיי מלכה בפולניה הוכתה בתדהמה מהחיים בארץ ישראל אולם התעשתה במהירות והסתגלה למציאות התל אביבית המעניינת.
ב1939 סבתא אסתר נסעה עם בתה הבכורה (אחות של סבתא שלי) לפולניה על מנת להראות לבני משפחתה את בתה זהבה בת ה3. השתיים חזרו חזרה לארץ ישראל באוגוסט 1939 וזאת לאחר תחנוניו העיקשיים של סבא מאיר שעליה לחזור תיכף ומיד לארץ כי יש שמועות רעות על המתחולל באירופה.
סבא עם קשריו השיג סרטיפיקטים לבני משפחתה של סבתא במטרה להעלותם לארץ ישראל אולם סבתא סירבה בטענה שבני משפחתה העשירים לא יצליחו להסתגל לחיים הקשים בארץ והמלחמה במילא תעבור חיש מהר ולא יאונה כל רע ליהודי פולין.הגישה הזאת חרצה את גורלה של משפחת ריספלר, אשר נרצחה ביערות סאמבור על ידי הנאצים ולא נשאר זכר.
שני אחיה הגדולים של סבתא מאיר וזישע היו חילים בצבא הפולני ונרצחו בלובלין 1942.
משפחת קרוייז הענפה מגרודק נרצחה במחנה ההשמדה בלזץ ומשפחת ריספלר מסאמבור נרצחה ביערות ונקברה בבורו.
חודשים אחרי, בעקבות השמועות על הנעשה באירופה ניסו סבא וסבתא קראוס ליצור קשר ולמצוא קרוב, מכר, מישהו משם אולם הם לא העלו בחכתם דבר.
סבא מאיר קראוס יצר קשר ב1957 עם "יד ושם" ומילא דפים על דפים לזכרון עולם "לכל אדם יש שם".
אמא שלי, שרון פורמן, נכדתם של מאיר ואסתר קראוס מספרת: סבא מאיר וסבתא אסתר חיו כזוג יונים. הם חיו באושר ושמחה עד 01.01.1992 היום שבו נאלצו להפרד עם מותה של סבתא. לאורך השנים סבא וסבתא תעתעו בנו ואטנו חשבנו שהם יחיו לנצח בלי לשים לב לגיל הכרונולוגי המתקדם. סבא מאיר חצה את גיל השמונים והכל כרגיל ואז פתאום קרה האסון וסבתא נפטרה בגיל 81 בינואר 1192 וסבא מאיר בכה...בכה ובכה עד שנפשו ביקשה להצטרף לאהובתו בגן עדן וכך היה. ביולי 1992 סבא מאיר השיב את נשמתו לבורא.
ב1939 סבתא אסתר נסעה עם בתה הבכורה (אחות של סבתא שלי) לפולניה על מנת להראות לבני משפחתה את בתה זהבה בת ה3. השתיים חזרו חזרה לארץ ישראל באוגוסט 1939 וזאת לאחר תחנוניו העיקשיים של סבא מאיר שעליה לחזור תיכף ומיד לארץ כי יש שמועות רעות על המתחולל באירופה.
סבא עם קשריו השיג סרטיפיקטים לבני משפחתה של סבתא במטרה להעלותם לארץ ישראל אולם סבתא סירבה בטענה שבני משפחתה העשירים לא יצליחו להסתגל לחיים הקשים בארץ והמלחמה במילא תעבור חיש מהר ולא יאונה כל רע ליהודי פולין.הגישה הזאת חרצה את גורלה של משפחת ריספלר, אשר נרצחה ביערות סאמבור על ידי הנאצים ולא נשאר זכר.
שני אחיה הגדולים של סבתא מאיר וזישע היו חילים בצבא הפולני ונרצחו בלובלין 1942.
משפחת קרוייז הענפה מגרודק נרצחה במחנה ההשמדה בלזץ ומשפחת ריספלר מסאמבור נרצחה ביערות ונקברה בבורו.
חודשים אחרי, בעקבות השמועות על הנעשה באירופה ניסו סבא וסבתא קראוס ליצור קשר ולמצוא קרוב, מכר, מישהו משם אולם הם לא העלו בחכתם דבר.
סבא מאיר קראוס יצר קשר ב1957 עם "יד ושם" ומילא דפים על דפים לזכרון עולם "לכל אדם יש שם".
אמא שלי, שרון פורמן, נכדתם של מאיר ואסתר קראוס מספרת: סבא מאיר וסבתא אסתר חיו כזוג יונים. הם חיו באושר ושמחה עד 01.01.1992 היום שבו נאלצו להפרד עם מותה של סבתא. לאורך השנים סבא וסבתא תעתעו בנו ואטנו חשבנו שהם יחיו לנצח בלי לשים לב לגיל הכרונולוגי המתקדם. סבא מאיר חצה את גיל השמונים והכל כרגיל ואז פתאום קרה האסון וסבתא נפטרה בגיל 81 בינואר 1192 וסבא מאיר בכה...בכה ובכה עד שנפשו ביקשה להצטרף לאהובתו בגן עדן וכך היה. ביולי 1992 סבא מאיר השיב את נשמתו לבורא.
הירשם ל-
רשומות (Atom)